מה בין רחמים לרחם?

אלוהים של מיכלאנג'לו

אלוהים של מיכלאנג'לו

מה זה אלוהים בשבילך? אני שואלת בכל פעם שמישהי או מישהו מספר/ת לי שהיא חילונית-מאמינה. כי "אלוהים" לא חייב להיות רק מה שהוא בתפיסה התיאיסטית, כלומר ישות אחת (מונותיאיזם) או ישויות רבות (פוליתיאיזם), שבראה/בראו את העולם ומנהלת/מנהלות אותו. זה יכול להיות המון דברים אחרים. ואכן, אחד הדברים הבולטים אצל חילונים-מאמינים הוא הפלורליזם הרב בתפיסת האלוהים.

אז יש כמובן מי שמשמר/ת את התפיסה המונותיאיסטית המקובלת. למרות שמדובר בחילונים, התיאולוגיה נשארת אורתודוקסית. בשבילם, אלוהים זה סבא טוב, עם זקן לבן, שיושב בשמים וגורם לדברים לקרות. התפיסה הזו מאופיינת בלא מעט אנתרופומורפיזם (האנשה). לאלוהים הזה יש מראה אנושי (גברי, כמובן), ראש ופנים, ידיים ואצבעות, כיסא וכתר. אלוהים, שהוא כביכול רוח הנמצאת מעבר לכל תיאור, הוא בעצם מעין אדם כל יכול, עם רצונות ודרישות, אהבות וכעסים, וכל היתר.

בעוד שיש מי שמקבל את הדימויים האלה בלי התנגדות, יש מי שמרגיש שזה תוקע אותו. ככה למשל אמרה מיה, שהתראיינה לספר "אלוהים של חילונים":

"כל המחשבה  שלי על אלוהים נעשית דרך העיניים היהודיות ולכן  זה כל כך מפריע לי, כי יש  לי יש בראש דמות של אלוהים, כמו ציור של ענן עם פנים של גבר וקול רועם ומתגלגל, חצי מאיים, מפחיד. ואין שאלה שהוא גבר. אני לא מצליחה להשתחרר מהדימוי הזה, ולכן זו מגבלה קשה מבחינתי".

אבל יש מי שיוצאות מהתקיעות הזאת לכיוונים אחרים. כיוון אחד הוא התייחסות אמורפית, כלומר התייחסות לאלוהים כנטול/ת צורה מוגדרת ולמעשה כלא-ישות אלא משהו אחר. אני אכתוב על כך בהרחבה, אם תרצה השם, באחד הפוסטים הבאים. כאן אתייחס לדימויים אנתרופומורפיים נקביים, כלומר לתפיסת האלוהים כישות נקבית, כזו שמכונה אצלנו לפעמים "אלוהימה".

רקפת למשל מספרת שעד לפני כמה שנים היא חשבה על אלוהים רק כמשהו גברי ונוקשה. כזה שכועס, ומעניש, ונותן מתנות, והוא, והוא, והוא. אז, היא הרגישה, לא היתה לה יכולת בחירה, כי אם תעשי ככה, תקבלי  ככה, ואם לא תעשי – לא תקבלי. רק בזמן האחרון, היא אומרת, התחילה לחשוב על אמונה כמשהו שהוא יותר מרוכך, שלא מחייב דת. ואז פתאום אישה יכלה לתפוס את מקום האלוהים, כי אישה בעיניה יכולה להיות הרבה יותר מרוככת, ומכילה ויותר עגולה, ופחות זוויתית וקשוחה.

גם אצל שרה אלוהים הפך לאישה, והיא מדברת עליה בלשון נקבה. התהליך הזה התחיל אצלה כבדיחה: למה אלוהים היא אישה? כי שום גבר לא יכול להיות כזה ביץ'. אבל מעבר לבדיחה, היא אומרת, זה נראה לה פשוט הגיוני יותר, גורם לה להרגיש יותר קרובה לאלוהים. זה גם הופך את הכעס עליה, על אלוהים, לקל מאוד, בין היתר כי שרה לא מרגישה מאוימת כשהיא כועסת על אלוהים אישה. לדבריה, יש משהו מאיים בגבר ששולט, שומר, או אחראי למהלך חייך, ולכן לה עדיף לה שאלוהים תהיה אישה.

שרה מסבירה שמההיבט של העברית הפשוטה, צריך לומר אלוהים הם, כי ה-ים מוכיח ריבוי. הכותבים בתנ"ך עיוותו את השפה והפכו את אלוהים ל"אתה" כדי להדגיש את הייחוד שלו, את הרעיון שאין הרבה אלוהים, אלא רק אחד. אבל אם הם עיוותו את השפה, היא אומרת, גם אנחנו יכולות. להגיד "אלוהים היא", היא מדגישה, זה לא פחות שגוי, ולא פחות נכון, מלהגיד מלומר "אלוהים הוא".

סיגל אומרת שהיא מעדיפה לחשוב על אלוהימה, כי אם כבר, אז שתהיה אישה. "זה מרחיק אותי מהרעיון של אלוהי ההיסטוריה, זה שעושה קסמים, זה שמעניש, זה שרחוק ממני. וזה גם הגיוני שזאת תהיה אישה, כי אם חושבים על אלוהים בתור משהו שמקיף את כל העולם ושהעולם מלא בו, הדימוי הכי פשוט, הכי טריוויאלי, הכי מיידי – זה הרחם. אני מבינה שהגברים, שלהם ניתנה היסטורית הזכות לדבר על אלוהים, רצו לטשטש את הדימוי הזה. אבל זה דימוי מתבקש. ורחם, עם כל הכבוד, שייך לנשים, לא לגברים".

זה הזכיר לי את הבעל שם טוב, שמספר כי אלוהים, ברחמיו, פינה מקום בתוך עצמו כדי לברוא את העולם. במלים אחרות (שלי, לא של הבעש"ט) – הריון. הריון ברחמים, הריון ברחם. הוא לא הלך כמובן לכיוון הזה, אולי כי גם הוא, כמו גברים אחרים בהיסטוריה רצה לטשטש, כמו שאומרת סיגל, את הדימוי הזה, הנקבי כל כך והמתבקש כל כך.

מה דעתכן/ם?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s