בלי נשים, בלי אלטרנטיבות

ביקורת טלוויזיה | "אלוהים שלי", סדרת כתבות של אבישי בן חיים בחדשות ערוץ 10

החלטה לעשות סדרת כתבות על אלוהים בפריים-טיים של שידורי הטלוויזיה, ועוד בחדשות, דורשת אומץ. הרבה אנשים כבר עלו על המוקד הפיזי או המטפורי בגלל תפוח האדמה הלוהט הזה. אז ציפיתי וצפיתי, לא (רק) בגלל שהופעתי שם (לחצי דקה מתוך ראיון של שעתיים, אבל מי סופר), אלא בגלל האתגר, בגלל הסיכוי.

אמה מה? אכזבה.

"אבישי בן חיים וידיד". קריקטורה של עמוס בידרמן, "הארץ". תצלום מסך מתוך חדשות ערוץ 10

"אבישי בן חיים וידיד". קריקטורה של עמוס בידרמן, "הארץ". תצלום מסך מתוך חדשות ערוץ 10

קודם כל, כי חצי מהאוכלוסייה – כלומר נשים – פשוט לא היו שם. ספרתי שלוש נשים מדברות, שזכו במשותף לפחות משלוש דקות ביטוי מתוך 40 הדקות של הסדרה. את מספר המרואיינים הגברים, לעומת זאת, הפסקתי לספור אחרי 15. חוסר האיזון הזה מעצבן במיוחד כשלוקחים בחשבון שבאופן קבוע נשים מקבלות ציונים גבוהים יותר מגברים גם במדדים של דתיות וגם במדדים של אמונה ורוחניות, כך שאם כבר חייב להיות אי איזון בייצוג המגדרי, הוא היה צריך להיות לטובתן של נשים.

כיוון שלא היו נשים, גם לא דובר על כל הבעיות שנושאת עמה האמונה הקונבנציונאלית, זו שרואה באלוהים את "אבינו מלכנו" הזכרי/גברי. האמונה הזאת מאפשרת לתפוס נשים ככאלה ש"נבראו בצלם" רק אם מתעלמים מהמין שלהן; יוצרת מרחק של זהות בין אשה לאלוהיה; מחזקת את התפיסה שהזכר נשגב יותר מהנקבה (וחישבו על המלה הזו, נקבה, שפירושה נקב, חור, מרחב ריק שלתוכו אמור הזכר לשפוך את כל מה שהוא רוצה).

ישעיהו ליבוביץ. תצלום: ויקיפדיה

ישעיהו ליבוביץ. תצלום: ויקיפדיה

אולי בגלל זה, ואולי גם בגלל שמרנות לשמה, הסדרה לא יצאה מהתחום המוכר של הבנת אלוהים בתור אחד יהוה, שברא את העולם בשישה ימים ומאז משחק איתו כמו שמתחשק לו. רק שלוש אופציות תיאולוגיות הוצגו בסדרה: האחת – שהבחור קיים ומתעסק באובססיביות בחיים שלנו (שיוצגה, למשל, באזכורים של רבי נחמן מברסלב); השנייה – שהוא קיים אבל יש לו דברים יותר חשובים מאיתנו (להלן: תפיסתו של ישעיהו ליבוביץ); והשלישית – שהוא פשוט איננו (שאותה ייצג "הוגה הדעות" ירון לונדון). במלים אחרות, כל הדיון סבב סביב אותו יהוה ומה שאומרים עליו. הא כן, ולא לשכוח: הוא אמנם כן או לא ברא את כל העולם, אבל העניינים המיוחדים שלו הם עם יהודים, שלא לומר עמישראל,, שאותם, משום מה, הוא אוהב יותר מכל ברואיו.

וכך הושלכו כל יתר האלטרנטיביות להבנת מושג האלוהים לחור השחור של השתיקה. נעלמו כמה מגדולי ההוגים היהודים, כמו מרטין בובר, א.ד. גורדון ומרדכי קפלן, שהיה להם הרבה מה לומר על תפיסות אחרות של אלוהות. בוטלה האופציה של אלוהימה או האלה, שהיא תפיסה פמיניסטית של נוכחות אלוהית נשית בעולם. ואפילו רעיונות קבליים על השכינה כנוכחות האלוהית בעולם לא הופיעו ב"אלוהים שלי". חוץ מד"ר תומר פריסקו, בעל הבלוג המצוין "לולאת האל", שאמר שהוא מאמין בקיום של "ממד אלוהי במציאות" (אחלה ניסוח!), אבל לא קיבל זמן להרחיב למה הוא מתכוון, הדיון לא יצא לרגע מהגבולות הצפויים מראש.

ובכל זאת, כדי לא להישאר רק עם טעם חמוץ בפה, גם מילה טובה: הפרק על האופציה המסורתית-מזרחית, שבדרך כלל זוכה לזלזול של האליטות התרבותיות בישראל, היה ממש סבבה. יצוין בעיקר ד"ר מאיר בוזגלו, שספרו "שפה לנאמנים" מצוין ומומלץ ביותר. לפחות הוא הוציא אותנו קצת מהדיון הלבנבן והמיושן של יש/אין אלוהים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s