להרגיש את אלוהים

הרבה לפני שאנו מסבירות ומסבירים לעצמנו באופן שכלתני כזה או אחר מה הכוונה במושג "אלוהים" ולמה נכון להאמין ביש-אלוהים או להאמין באין-אלוהים, אנחנו מרגישים ומרגישות (או לא) את אלוהים; מפעם בנו (או לא) רגש דתי/אמוני. רק בדיעבד, אחרי הרגש – או אחרי היעדרו – באה ההצדקה הרציונאלית לאמונה ביש או לאמונה באין.

כמו כל רגש אחר, קשה להסביר את "רגש האלוהים" בשפה העומדת לרשותנו. משהו ממנו אובד, מתמוסס, נאלם, כשהוא נפרט לפרוטות של מילים. ובאמת, כיצד נסביר את התחושה שבאמצע הבטן, שאותה לא ניתן למלל? הלשון שייכת לתחום ההכרה, וכך החוויה הרגשית נותרת אילמת, שותקת. הרגש הוא אם כן שותק, כזה שכמעט ואינו ניתן לביטוי במילים.

הזוהר הצפוני: הרגש האמוני כהתפעלות והתפלאות מהעולם, כתחושה של קדושה, מגע וכיסופים

הזוהר הצפוני: הרגש האמוני כהתפעלות והתפלאות מהעולם, כתחושה של קדושה, מגע וכיסופים

ובכל זאת, אפשר לנסות ולטעון כי הרגש האמוני (או "הרגש הדתי", או "היחס הרוחני") הוא תחושה חיה של חיבור עם דבר מה נשגב או עמוק, המתקיים מעבר לממד האנושי. זוהי הוויית חיים, המתקיימת בתוך תחושה של קשר עם הטמיר הקיים. כמו כל רגש, גם הרגש האמוני איננו מיוחס לתחום התודעה התבונית, אלא מציג יחס רגשי אל העולם. הוא המפגש החי והמתמשך, המלא רגש של התפעלות והתפלאות, עם קיום של מוחלט כלשהו. הוא הרגשה של מגע עם המקודש (the Sacred), או כמיהה, השתוקקות, ערגה וכיסופים אליו. הוא הרצון להגשים את המפגש הזה בחיים הגשמיים, הארציים. הוא תחושה אותנטית, העולה מהלב והמפארת את הקשר מלא החיים והמתמשך בין האדם לעמוק; האמירה החוזרת "אני מרגישה את אלוהים". אין זה רגש שכולם חווים, אך יש מי שחש/ה אותו בעוצמה רבה.

הרגש האמוני איננו קבוע, וביטוייו יכולים להשתנות במהלך החיים. הוא רגש הקשור להתחדשות מתמדת – הן לחידושו ביומיום והן להתחדשות של האדם מול ההתפעלות וההתפלאות שלו, מול ההיקסמות מהעולם ותפארתו. הוא המזרים לתוכנו אנרגיות חדשות, חיים חדשים, חיוּת חדשה. הוא מבוסס על הרגשה של ממשות, של נוכחות עמוקה של "משהו שנמצא שם", ושל ההתמסרות ל"משהו" הזה.

וכמו שאמרה אחת המרואיינות לספר שלי: "זו תחושה של קדושה, של משהו נשגב ונצחי, כאילו הנפש מתרוממת ומתחברת עם משהו גדול הרבה יותר, והכרה שאני רק חלק ממנו. זו הרגשה מופלאה ומפעימה. אני יכולה להיות עם רגש דתי גם אם לא באמת הגדרתי לעצמי מה זה אלוהים. כל עוד אני מרגישה את זה, זה לא משנה אם יש אלוהים או לא. אנחנו הדימויים של עצמנו, ולכן מרגע שאני מאמינה – זה ישנו, זה קיים ישנו בנוכחות שלי, בנפש שלי".

הרגש הזה איננו שייך לדתיים בלבד. כך למשל, במחקר שנערך בארה"ב אמרו כ-6% מאלו שהגדירו עצמם דתיים כי אין להם "רגשות רוחניים".בה בעת, כ-20% מאלו שהגדירו עצמם כלא דתיים אמרו שיש להם רגשות שכאלה. במושגים ישראליים, אלה הם החילונים-המאמינים – הם מרגישים את "אלוהים" (בין אם הם משתמשים במלה זו ובין אם לאו) אך אינם רואים עצמם דתיים.

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s