אלוהים כהתהוות

מרי דאלי היא אחת הפילוסופיות והתיאולוגיות החשובות ביותר בתחום של חילוניות-אמונית ופמיניזם. פוסט מיוחד לרגל יום הולדתה שחל בשבוע שעבר.

מרי דאלי. תצלום: Gail Bryan, 1998

מרי דאלי. תצלום: Gail Bryan, 1998

היא נולדה בשבוע שעבר לפני 86 שנה (16 באוקטובר 1928) ומתה ב-2010. היו לה שלושה דוקטורטים – במדעי הדתות, בפילוסופיה ובתיאולוגיה. הדוקטורט התיאולוגי שלה היה הראשון  בתולדות הכנסייה הקתולית שנכתב בידי אישה. היא לימדה באוניברסיטה הקתולית Boston College, ופוטרה ממנה פעמים. פעם אחת בגלל ביקורתה על הכנסייה ופעם שנייה כי סירבה להכניס גברים לקורסים שלה שעסקו בנשים. בפעם הראשונה החזירו אותה לעבודתה בגלל לחץ של מרצים וסטודנטים. בפעם השנייה כבר לא סלחו לה.

זוהי מרי דאלי, פילוסופית, תיאולוגית, פמיניסטית רדיקאלית, לסבית גאה. בישראל היא כמעט שאיננה מוכרת. ספריה לא תורגמו לעברית (לא מעט בגלל הקושי לתרגמם, לנוכח העובדה שדאלי עושה בשפה כשלה, ממציאה מלים חדשות, מחברת ומערבבת מלים, ובאופן כללי משחקת בהן כמו בפלסטלינה) והגותה כמעט לא נלמדת. אבל כדאי, כדאי מאוד, להכיר אותה.

דאלי הגדירה את עצמה כפוסט-נוצרית. בכך רצתה לומר כי נטשה את הדת הנוצרית ושוב איננה מכירה בעקרונותיה. התפיסה של אלוהים כישות אבהית והטקסים שהתפתחו בעקבותיה, אמרה דאלי, כה נגועים בפטריארכיה שלנשים ולגברים המבקשים צדק מגדרי אין מקום בהם. "הפטריארך האלוהי ימשיך לסרס נשים כל עוד יתנו לו לחיות בדמיון האנושי", היא אמרה.

ב-1972, בכנס השנתי היוקרתי של הכנסייה מרכזית באוניברסיטת הרווארד, שאליו הוזמנה כדי לנאום, היא קראה לנשים באולם: "עלינו ללכת. איננו יכולות להשתייך באמת לדת הממוסדת, כפי שהיא קיימת […] שירה של מזמורים סקסיסטיים, תפילה לאל זכר, שוברות את רוחנו, הופכות אותנו לפחותות מאדם". היא סיימה לדבר, ירדה בהפגנתיות מהבימה ויצאה מהכנסייה. בעקבותיה יצאו עשרות נשים מהקהל. יתר האורחים נותרו המומים. "חילול קודש" כזה לא נראה שם מעולם.

Beyon God the Father

Beyon God the Father

בד בבד דאלי היתה מאמינה גדולה. לכך שקיים ממד אלוהי בעולם היא התייחסה כמובן מאליו. בעולם, היא טענה, יש "יותר" או "מעבר", שהוא דינאמי, מקודש ומלא חיים.

בספרה המפורסם ביותר Beyond God the Father (מעבר לאלוהים האב) היא הציעה נקודת מבט רוחנית ואמונית חדשה בהציעה לחשוב על אלוהים כפועל, לא כישות. זהו "הפועל של התהוות                (be-comimg), והוא מבטא את ממדי העומק של כל הפעלים – כמו לחוש, לחשוב, לאהוב, לדמיין, לעשות, להתאומץ [להתאמץ ולהיות אמיצה], לקוות, לשחק – פעלים שתמיד נמצאים שם כשמישהי חיה באמת". אלוהים אם כן איננו "דבר". זהו ביטוי לתהליך של פעילות חיובית; הפעולה הנמצאת מתחת לכל הפעולות של צמיחה והתפתחות. "צלם האלוהים הוא הפוטנציאל הקריאטיבי בבנות ובבני אדם".

על פי התפיסה הפילוסופית של דאלי, מול בנות ובני אדם עומדת בחירה מוסרית ורוחנית עמוקה, שעיקרה בחירה באהבת החיים (ביופיליה) או באהבת המוות (נקרופיליה). התרבות (הגברית) שלנו, טענה, היא נקרופילית – מלאה עיסוק במוות, בטקסי מוות ובחשיבה על מוות. למעשה, יש בה בעיקר התקיימות משותקת מול פחד המוות, לא חיים אמתיים ולא אהבה אמתית לחיים. היא קפואה, מפחדת משינויים, מבקשת רק לשרוד. הקיום הנקרופילי הזה עומד, היא אמרה, ב"חזית" הפטריארכיה. לעומתו, החיים הביופיליים זורמים ב"רקע" התרבות והחברה; הם, אם תרצו, מים חיים של התהוות וזרימה, שהקיום הנקרופילי מבקש לחסום ולייבש.

בחירה באלוהים – שהוא פועל ההתהוות – היא בחירה במה שנמצא "מעבר". היא מעבר מהחזית הנקרופילית למעיין המתגבר של הרקע. זוהי הבחירה בחיים, בתהליכי הזרימה והשינוי, בחופש.

באמונה העמוקה שלה מחד ובחופש שלה להגדיר מחדש את מושג האלוהים, דאלי מזכירה רבות חילונים-מאמינים בישראל. אפשר – וכדאי – ללמוד ממנה. אם מתחשק, הנה הרצאה שנתתי על דאלי לפני כמה שנים.

וגם מצגת מקסימה עם ציטוטים שלה:

 

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s