ההבדל הוא באלוהים

סיפורה של הגר המקראית הוא לא רק מטפורה לזרות ולחולשה. עבור חילונים מאמינים הוא יכול להוות משל על האופן שבו עיצוב אישי של "מראה" האלוהות מאפשר למצוא כוחות גם במקומות הבלתי צפויים ביותר. 

אני מודה: העיסוק החילוני ב"פרשות השבוע" לא ממש אהוב עלי. גם אלה המבקשים להכניס באמצעותן דיון על נושאים אקטואליים נוטים על פי רוב לשמר בפרשנויותיהם איזה ניחוח של אישידקייט (יהודיות) אורתודוקסי מתנחמד שדי מוציא אותי מהכלים. אבל פרשות השבוע שנקראו בשתי השבתות האחרונות – "לך לך" ו"וירא", המספרות על חיי אברהם ושרה  – הן הזדמנות לדבר על אחת הדמויות ה"חילוניות מאמינות" המקסימות ביותר במקרא – הגר.

שרה נותנת את הגר לאברהם. מתיאס סטום, 1638

שרה מוסרת את הגר לאברהם. מתיאס סטום, 1638

הגר מופיעה לראשונה בבראשית ט"ז, א': "וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר". הסופר המקראי, הידוע בקמצנותו הלשונית, יוצא מגדרו כדי להדגיש את זרותה – היא גם אישה, גם שפחה, גם זרה. אפילו שמה – ה-גֶר – מעיד על היותה ה"אחרת" האולטימטיבית; מטאפורה לזרות.

שרה לא מצליחה ללדת, ועל כן מוסרת את הגר לאברהם במטרה שתהרה ותלד לו בן. משהרתה הגר, מרגישה שרה שהשפחה מתנשאת ומזלזלת בה, ולכן היא מענה אותה. הגר לא עומדת בייסורים, ונמלטת אל המדבר. היא מוצאת מקור מים, ושם, על המעין, היא פוגשת את מלאך האלוהים, שמשכנע אותה לסוב על עקבותיה ולשוב אל בית אברהם. הגר משתכנעת, חוזרת, ויולדת בן  – ישמעאל.

ארבעה פרקים ו-13 שנה מאוחר יותר, אחרי לידת יצחק, מודאגת שרה מהילד, ורואה בו מקור לחשש כי בנה יאלץ לחלוק את ירושתו עם בן השפחה. היא משכנעת את אברהם לגרש את הגר וישמעאל. השניים תועים במדבר עד כלות המים והכוחות. אבל אז שומע אלוהים את בכייה, ומלאך אלוהי מדבר אליה, מעודד את נפשה ומביא אותה אל מקור מים. בניגוד לכל הסיכויים היא והילד שורדים. הסוף הטוב: הגר מגדלת את בנה יחידה במדבר ובחסות האלוהים הופך הנער לגוי גדול.

זה הפשט. ועכשיו לדרש:

הגר פוגשת את מלאך האלוהים פעמיים. בפעם הראשונה, כשהיא בורחת מעינויי שרה. היא לבד, בהריון, במדבר, מרחב שהוא סמל לגלות המוחלטת ולקושי הישרדותי. לכאורה, אין בה אלא חולשה. למעשה, היא מצויה ברגע של עוצמה בחייה: היא החליטה וביצעה; בחרה לשים סוף לעינוייה וברחה אל המדבר, שם מצאה מעיין מים חיים. בנקודה הזו בדיוק מפסיקה הגר להיות אובייקט, כלי בידיהם של אברהם ושרה – אלה שמשתמשים בלי בושה בגוף שלה כרחם וככלי עבודה, חסרי כל יחס לרגשותיה, שמענים אותה ובסופו של דבר אף מגרשים אותה. היא הופכת להיות סובייקט, אישה בזכות עצמה, אישה עושה. היא הופכת עצמאית, יוזמת, אנושית, ממשית. היא יוצאת מהגלות הפנימית שלה (היותה חפץ-אנושי) אל הגלות החיצונית של המדבר, ושם – במקום שיהפוך להיות ביתה – היא חוזרת אל עצמה, חוזרת מהגלות הפנימית, הופכת ל"אני", לעצמי.

גירוש הגר וישמעאל. תחריט: גוסטב דורה, 1866

גירוש הגר וישמעאל. גוסטב דורה, 1866

ברגע הזה הגר נותנת שם לאלוהים – אֵל רֳאִי. אל מול ה' רועי של תהילים, היא מציגה את ה' רואי. זו אלוהות אחרת: לא אלוהים שהוא רועה, מנהיג, מצווה, קובע דרך, אלא אלוהים שהוא רואה ונראה. ואולי נכון יותר לומר, אלוהים שהיא רוֹאָה ונראית, כי יש משהו נשי מאוד באלוהים של הגר, אלוהים שהקשר בינה לבין מאמינתה הוא קשר של ראיה הדדית. על המעיין, באותו הרגע, גם הגר וגם אלוהים רואות ונראות. "רָאִיתִי–אַחֲרֵי רֹאִי", הגר אומרת. ועל כן נקרא שם המעיין "בְּאֵר לַחַי רֹאִי" (ט"ז: י"ד), שכן אלוהים שהיא רואה ונראית היא אלוהים חיה, אלוהים שבחיים, אלוהים שבחיוּת.

שנים מאוחר יותר, הגר מגורשת. הפעם לא היא העושה; עשו לה. היא כבר לא לבד, יש איתה ילד שהיא אחראית לחייו ולשלומו. היא מיתעתעת, אבודה במדבר, לא מוצאת מים. כוח העבר שלה, זה שאפשר לה בבריחתה אז למצוא מים בקלות, כמו אבד. חול המדבר חודר לנשמתה. היא מבצעת את החטא שממנו נמלטה בעבר – חטא הייאוש, הכניעה לנסיבות, לקושי, למוות. היא עוזבת את ישמעאל מתחת לשיח, ומתרחקת ממנו. במקום להיות אתו, ולו רק כדי למות ביחד, היא נוטשת, מתרחקת. ואז היא בוכה. זהו הבכי הראשון בתנ"ך, בכי איום ונואש.

אך אז מתרחשת ההתערבות האלוהית. מלאך האלוהים דוחק בהגר לעשות – קחי אחריות, הוא אומר לה, הפכי שוב מזו שנעשה לה לזאת שעושה, שפועלת: "קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ" (כ"א: י"ח). מול אלוהים הרואה אותה, אלוהים שהיא קראה לה בשם, נפקחות עיניה של הגר, ומשהיא חוזרת לראות, היא מוצאת מים. שוב היא הופכת מאובייקט לסובייקט, מנעשית לעושה, ממיובשת למורווית. היא משקה את ישמעאל, ושם, במדבר, היא מגדלת אותו ואף לוקחת לו אישה מבנות עמה, ממולדתה, מארץ מצרים.

הגר והמלאכ(ית). גיאורג טטרסקו, 1870

הגר והמלאכ(ית). גיאורג טטרסקו, 1870

כשבוחנים את הסיפור המופלא של הגר אפשר לזהות בו תמונת מראה נבואית לסיפורו של עם ישראל. היא, השפחה המצרית, יוצאת מכנען אל המדבר כדי להשתחרר, לצאת מעבדות לחירות. שנים אחר כך, הם, העבדים הכנענים, יצאו בכיוון ההפוך – ממצרים אל המדבר – לאותה מטרה בדיוק. מולדתה היא גלותם, גלותה היא מולדתם. גם היא וגם הם ימצאו במדבר מים באופן פלאי; גם היא וגם הם ייפגשו שם עם האל ויעצבו בדמותם את מראה האלוהות; גם היא וגם הם הופכים גוי גדול.

ההבדל הוא באלוהים.

בני ישראל יעצבו את אלוהי הברקים, הרעמים והענן שבראש ההר, אלוהים שמצווה ופוקד, אלוהים שופט ומאיים. בנדודיהם הם יצרו את האדון (אדוני), מלך מלכי המלכים, שופט החיים והמוות, אלוהי צבאות ומערכות, וגם את אבינו שבשמיים, של הדתות המונותיאיסטיות המסורתיות. זה אלוהים, שגם אם בתיאוריה הוא אמור להיות נשגב מכל דמות אדם, הוא אלוהים זכר. אלוהיהם של גברים. אלוהים של הנביא, האפיפיור, הרבי, הכומר, הקאדי, הכהן והלוי.

אל מול האלוהים הזה, הגר מעצבת אלוהים אחרת לחלוטין. אלוהים שקטה, רואה ונראית, הפועלת בהשראת הקיום החרישי של המדבר. אלוהים קרובה, תומכת, אבל לא שופטת. אלוהים מחלחלת, זורמת, כמו המים שמאפיינים את מפגשיה עם הגר. אלוהים שהיא פוטנציאל לחיים, פוטנציאל החיים. אלוהים שהמצווה כלפיה היא מצוות החיות והחיים, מצוות מימוש הפוטנציאל, לא מצוות הציות, הכפיפות, היראה, הצמצום העצמי. והחטא כלפיה הוא חטא הוויתור על החיים המלאים, ולא הפרת אחד מחוקיה או פקודותיה.

"עבודת השם" של הגר ומורשתה היא, אם כן, לא תרי"ג המצוות של ההלכה היהודית. לעבודת השם של הגר אין הלכה. מה שיש לה זו אחריות, מצווה מוסרית, כלפי האלוהות שלה. מצווה לחיות באמת. לא להיות חפץ לשימוש, לא להיות מוקרבת ולא להקריב את עצמה. להיות היא, להיות את – עצמאית, אנושית, אסופה, מדויקת ומרוכזת ככל שניתן.

אוי, כמה שזה מתאים לחילונים-מאמינים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s