כך אתגדל וכך אתקדש

בשקט הרועש של יום כיפור נשכח כמעט לגמרי שהשבוע (22 בספטמבר) מלאו 15 שנה למותו של המשורר הנפלא יהודה עמיחי.

יהודה עמיחי. תצלום: ויקיפדיה

יהודה עמיחי. תצלום: ויקיפדיה

עמיחי נולד וגדל במשפחה אורתודוקסית, שעלתה לארץ מגרמניה בהיותו בן 11. בגיל 15-16 הפסיק לשמור מצוות. "אני יודע שיש איזשהו סדרן עבודה גדול למעלה, אבל זה לא אומר שבגלל זה אסור לי לאכול סנדוויץ גבינה ובשר", הוא אמר בראיון האחרון בחייו.

עמיחי הוא בעיני אחד הקולות הבולטים של חילונים-מאמינים יהודים בישראל. הוא מבטא בשיריו את שלושת המאפיינים המשולבים בזהות זו: הדחייה של הדת הממוסדת על חוקיה והתיאולוגיה שלה; חוויה של מימד של רוחניות וקדושה בחיים האנושיים; ושאיבה סלקטיבית מהיהדות. עמיחי מבין כי גם החוויה האמונית של האדם שואבת מ"תבנית נוף מולדתו" ואיננו מעוניין להתנתק מתבנית זו. זה לא מפריע לו להפוך אותה על פיה.

ראו למשל את השיר, "כך אתגדל וכך אתקדש"  (מתוך הספר מאדם אתה ואל אדם תשוב, הוצאת שוקן, 1985). ראו כיצד הוא עושה שימוש בטקסטים יהודיים, ובראשם הקדיש, תוך שהוא משנה את משמעותם, בעודו מציב את האדם במקום שבו היה פעם אלוהים, וזאת מבלי לוותר על התחושה האמונית של התעלות אינסופית:

בילדותי ידעתי מהי מחלה באדם,

הבנתי חיות חולות,

בבגרותי למדתי שגם עצים

יכולים להיות חולים ולסבול בדומיה.

אני עוד אחיה להבין אבן חולה,

סלע סובל, צור בצרה.

כך היקום יתעגל בי. דומם

דומם מדבר והחי ידום

זה המקומי

מכך אתגדל וכך אתקדש.

"מקומי" (שפירושו גם המקום שלי וגם אלוהים שלי, המכונה, כידוע, בין היתר "המקום") הוא יכולתי לחיות בהזדהות מוחלטת עם האחר, עם הטבע, עם בני אדם, חיות, צמחים ודוממים. וכן אתגדל וכן אתקדש, אני ולא אלוהים. כי המתגדל והמתקדש בתיאולוגיה חילונית-אמונית הוא האדם הנמצא במרכז (אנדרוצנטריזם) ולא אלוהים (אתנוצנטריזם).

והאלוהים?

גורל אלוהים

הוא עכשיו כגורל

עצים ואבנים, שמש וירח,

שהפסיקו להאמין בהם

כשהחלו להאמין בו.

אבל הוא מוכרח להישאר עמנו,

לפחות כעצים, לפחות כאבנים,

וכשמש וכירח וכוכבים.

(מתוך הספר פתוח, סגור, פתוח, הוצאת שוקן, 1998)

עמיחי איננו רוצה לוותר על אלוהים. עבורו "הוא מוכרח להישאר עמנו". למה? עמיחי לא מסביר. הוא משאיר לנו את השאלה – שבמובנים כאלה ואחרים הבלוג הזה מוקדש לניסיון לענות עליה. אבל הוא כן מפנה מכיסאו את ה"אלוהים" במובן של השופט הנורא היושב בשמים ומשחק בעולם. במקום הדמות הזו הוא שב ומתייחס לטבע, לעצים, האבנים, השמש, הירח והכוכבים. כי עמיחי מבין ש"אלוהים" הוא מושג סל, היכול להיטען במשמעויות רבות. "אלוהים" לא חייב להיות ההוא יהו"ה, שהחילוניות הפסיקה להאמין בו, הוא יכול להיות הרבה דברים אחרים. אבל תחושת האלוהות חייבת להישאר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s